לימדו אותנו שחוקי המוסר הנעלים נמצאים למעלה אצלנו, בראש. בשכל. זה מעבר לחוקי מוסר, אנחנו למעשה למדנו לעשות “את הדבר הנכון” ברגע נתון לפי שיקולים הגיוניים. רשימות בעד ונגד. הבנות שלנו על החיים.

ככה הרבה מאיתנו עושות מעשים טובים- כי זה הדבר הנכון לעשות, ואנחנו רוצות להיות טובות לב. מוסריות. אנחנו רוצות להועיל לאנשים ולהרגיש בעלות ערך.

מה אם אני אגיד לכן שכל אלה מובנים מאליו. נמצאים אצלכן בלב כבר עכשיו. אנחנו כבר עכשיו טובות לב, מוסריות, מפיצות אור, בעלות ערך רב, אוהבות ואהובות, וה”תרגול” שלנו הוא אחר- הוא להבין את זה, ולפעול באמונה שלמה מתוך המקום הזה, באפס פער מהרגש שלנו ומהגוף שלנו.

איך זה מסתדר? הרי הרבה פעמים לא בא לי להיות לעזר, לא בא לי להעניק, לא בא לי “לעשות את מה שנכון” – כשאני במקום שלא בא לי, אם אני באמת מאמינה שאני- הרגש שלי- הגוף שלי- הם מהממים, טובים, מקודשים- אני אקשיב ל”לא בא לי” הזה. הסורר. אני אלטף אותו כמו ילד קטן. אני אקרוץ לו ואדע שכשאני מקשיבה לו, לעצמי, אני בהרמוניה שלמה עם הבריאה ועם עצמי.

לדוגמה: הילד שלי התנגד להסיע ילדה לביתה אחרי בית הספר. זה הציב אותי מייד בפער ובמתח מול הנתינה שלי עכשיו: מצד אחד הילד *שלי* לא רוצה להסיע. הוא בוכה ומשתולל. מצד שני “חוקי המוסר” – לעזור לילדה כי היא ביקשה.

ואני בוחרת בגוף שלי- בקול המתנגד- אני מאמינה לו ומכבדת אותו- והילד שלי הוא שיקוף שבא להראות לי שבזמן האחרון אני אולי קצת “בשכל” מידי, עוזרת סדרתית שכמותי, ושמותר לו- ומותר לי- שלא יבוא לנו.

“מצטערת חמודה, בפעם אחרת נסיע אותך בשמחה” – והיא התקרבה לרכב וחייכה אל הבן שלי, וחשבתי שאולי היא מבינה בלב את מה שאנחנו כבר שכחנו וצריכות להיזכר מחדש.

מסכימות להיות לא מלאכיות?

לא מושלמות?

מסכימות למה שהרגע הנולד מביא איתו?

מסכימות להקשיב ללב היפה והמואר שלכן ?

Photo by Taneli Lahtinen on Unsplash