לתקן את העולם- הגישה הפרקטית

שחיתות?
תרבות האונס?
כוחנות?


כל זעקה שיש בי אל מול משהו, היא בעצם קריאה לברוא מציאות חדשה. איפה? במקום היחידי שאני יכולה: בגוף שלי. בבית שלי. עם המשפחה שלי.


נניח שחיתות בשלטון
ממה היא מורכבת? כוחניות, אינטרסים, חוסר יושר?


אני מתקנת אצלי בבית, ועושה את ההיפך מאלה. אני מביאה טוהר לתוך הבית שלי. ביני לבין עצמי, בזוגיות שלי, מול הילדים שלי, ובכל מפגש שאני מגיעה אליו.
טוהר.
מורכב מכוונות טובות, שנעשות בדרכי רוך ונועם. הטוהר הוא צלול ושקוף.
את האיכות הזאת, האיכות המתקנת, אני מיישמת בחיים שלי בכל הזדמנות שיש לי.
אני מטפחת אותה כל הזמן.
לא מספיקה כוונה טובה לקדם את הילד באנגלית. דרכי הלמידה נעשות בנועם (או לא נעשות בכלל). אני לא מתפשרת על ענייני רוך. אני לא מפעילה שליטה וסמכות, לא מפעילה שום צורה של כוחנות.


מול עצמי- אני עובדת על רכות עצמית, עדינות. אני לא מבקרת את עצמי ולא מנסה למשטר את עצמי בשום צורה. מה שנקרא “משמעת עצמית” לא נכנס אלי הביתה. לי יש נתיבים משלי. הם קשורים בקשב לגוף, בתשוקה, בעונג.


אני בוראת עבור עצמי מציאות שבה האיכות שלא בא לי עליה (שחיתות), לא רלוונטית.


או “תרבות האונס”
ממה היא מורכבת, בעצם? כוחנות, דיכוי, ניתוק, בושה, אשמה, חוסר כנות, חוסר שקיפות. אפשר להמשיך כאן לרשימה ארוכה.
אז אני מתקנת. אצלי בבית. עם עצמי. בתוך הזוגיות שלי. מול הילדים שלי.
אני מביאה רוך, כנות, צלילות, שחרור, חיבור. כל אלה, קודם בתוכי, ואז ביחסים הקרובים, ואחר כך החוצה בעולם.


לילד שנחשף לסרטון “שלא לגילו” , אני מסבירה שהוא לא עשה שום דבר רע. אני מעודדת אותו לשאול אותי שאלות וכנה איתו, צלולה איתו, מדברת איתו במילים של רוך ואהבה. מותר לו להרגיש כל מה שנמצא בו עכשיו. יש לזה מקום.
אשמה, בושה, הסתרה, ענישה- לא בבית ספרנו.


זו הדרך שאני מכירה לתקן את העולם. באהבה.


מצליחה תמיד?
זה תמיד קל?
אוח. כל כך לא.
אבל יש לי כיוון ברור.


זה כמו מגדלור גבוה ובולט במיוחד, שמורכב מ”מה שכן” . הוא תמיד מואר וחשוף- כך שגם אם התרחקתי, התבלבלתי, פישלתי, גם אם חשוך, אני רק צריכה טיפונת להרים את המבט כדי לראות אותו. אי אפשר לפספס.


רואה אותו?


Photo by Joshua Hibbert on Unsplash

 

לעוד מילים מרפאות שכתבתי

מגבלה כמפת דרכים

האם יש לך משהו שמגביל אותך בחיים? תכונה? קושי? התמודדות מול מצב? אדם? אצלי- חוסר חוש כיוון והתמצאות. ללא ספק- לא הייתם רוצים להיתקע איתי

קרא עוד »

על נתינה קשובה (לעצמנו)

לימדו אותנו שחוקי המוסר הנעלים נמצאים למעלה אצלנו, בראש. בשכל. זה מעבר לחוקי מוסר, אנחנו למעשה למדנו לעשות “את הדבר הנכון” ברגע נתון לפי שיקולים

קרא עוד »
נוצר באמצעות מערכת הקורסים של
 
סקולילנד